אמת מצמררת

כתב: שאול שינה, אלחוטן בגדוד הקשר האוגדתי

(במקור חייל בגדוד 87)

מגדוד סיור צבא מצפה

להיות חלוץ לפני המחנה,

שבקרב לו יורה הדרך,

ובה בעת יפרוץ הדרך.

סיכון רב בכך טמון,

קלוש הסיכוי מן הקרב לשוב,

על-כן בפשטות הודעתי להורים:

 "בפרוץ מלחמה, ממני לשכוח אתם יכולים."

  אכן היתה זו אמת לאמיתה,

הן אחד מכל שישה נדון שם למיתה,

אז במלחמת יום הכיפורים,

נמחק שמו מספר החיים.

למבצע "אבירי-לב " הוביל את צה"ל כולו,

יהב אומה שלמה הונח על כתפו:

"מי יתן תצלח דרכו ומפנה כבר יביא

הגדס"ר, את האויב מאיזון אם רק יוציא."

המג"ד להלחם באומץ ובנחישות קרא,

"לא לותר לאויב ", "עלה קרב! " ולמערכה יצא,

שאון מחריש אזניים, נאנקים הזחלים,

לתוך שטח האויב מצעד הפלדה בקולו אז מרעים.

מרוב חללים את הדם החול ממאן לספוג ,

יואב ברום- גם הוא נהרג , איננו פה,

מרכבות הפלדה פגרים הפכו,

מי נשאר להלחם לנו?

"תחנות שיקמה כאן מישנה מי נשאר עבור? ",

קריאה מצמררת , איה גדוד הסיור?

לא, אין זה חלום בלהות,

על עמנו הומט אסון.

בפרוץ מלחמה לשכוח מבן

זו אמירה אכזרית ביותר,

על-כן עד היום אני מצטער כי,

דאגה קשה מנשוא בלב הורי שיכנתי,

אך אבוי לי, כי צדקתי.

                 כתוב למשורר                                 חזרה לדף הבית