הרופא הגדודי                              מאת: יאיר ליטביץ

 

 

 

היכרות שהחלה אי שם בחולות

הדי הנפץ היו הקולות,

זכרנו נעורים עוד כמה ואיך

ובאחת בגרנו והמעטנו לחייך,

 

כסלע איתן ניצב בחזית

מציל חיים כרוח תזזית,

ניתך השריון כלבה רותחת

הוא עם פצוע והיד הבוטחת,

 

יש לעיתים שיחרוג משיגרה

יהפוך ללוחם ויאחז במקלע,

תמיד יהיה גורם מלכד

דוגמא ומופת של קצין מפקד,

 

יהלך בין כולם ויוסיף למורל

במילים וחיוך שולט בגורל,

מביט ובוחן משרטט הצורה

בה יחזיר החלש לתוך השורה,

 

להציל חיים יאמר זו שליחות

עירנות תמידית אין בה פיחות,

יודע לוחם שיש מי שחייב

לעשות הכל להציל את חייו,

 

במציאות החיים של קרב ושל אש

במבחן שבו קיים רק היש,

ניצב הרופא ודמעה לו תופיע

עת ידע כי ידו קצרה מהושיע,

 

חבר וידיד לכולם כאחד

כאז כן עתה אדם מיוחד,

כרופא עוד דואג לשלום חייליו

שגם אחרי שנות דור נוהים אחריו,

 

לא סימן מבחוץ אפילו לא אות

למי שמציל ועושה נפלאות,

יאמרו רעי לוחמי הפלדה

בדממה מהדהדת הוקרה ותודה!